1. לילארד אינו סטפן קרי עדיין (אבל יש לו זמן ללמוד)

*

*

2.A STAR IS BORN – וידיאו שהוא חובה (!!!)

תנו מבט בבנו בן  של דוויין ווייד זייר בן ה-13. מספר 3. לצעיר כבר יש המון. איזה כישרון מתפתח, ובנוסף לכל הוא גם שמאלי! מסירות מאחורי הגב… מסירות בהקפצה… חסימות… קליעות בהטעיות.

תנו מבט בילדים האחרים, בני 12, 13, ו-14. מתפתח כאן כדורסל חדש שלא ראינו כמותו מעולם. הילדים האלה מחקים כל דבר שהוא NBA!

*

(זייר דוויין, בן 13, הוא מס' 3)

הוא – דוויין – מתחיל לעבוד איתם מגיל די צעיר…

*

3. "WISE BEYOND HIS YEARS" – כותרת המאמר הראשי על קאווי ב-SI

(וכמובן תמונת שער)

*

SI מתחיל את המאמר עם ההצהרה (הנכונה מאד!) שכל האומה רוצה לדעת הרבה יותר על קאווי לאונרד. עם כל הצלחותיו הוא היה, ונשאר, הסופר-סטאר האלמוני , השקט, והמופנם מכולם. כמובן שביישנותו הנודעת לא עוזרת. לי ג'נקינס – אחד מטובי הכתבים של המגזין, עושה ככל יכולתו להעביר כמה דפים מחייו, ושנוכל להכירו קצת יותר מקרוב.

אילו חייב הייתי לסכם את המאמר במשפט אחד – אוקיי, אני לא חייב אבל אעשה זאת בכל זאת – הייתי מסכמו ב-"האיום הרציני ביותר על הווריורס במניעת אליפות שנייה ברציפות". מה שגיליתי, ולא ידעתי, היא העובדה שהשקט הזה הוא בחור פיקח מאד.

לי ג'נקינס קלט מיד שיש לו עניין עם טיפוס שקט, רגוע, המעדיף לעשות מאשר לדבר. הוא היה חייב להיעזר בגרג פופוביץ' ולשמוע ממנו איזו מין ציפור הוא קאווי. ג'נקינס מסביר כיצד קאווי הפך משחקן מכללות טוב – אך ללא ההילה והמוניטין של הטובים ביותר – למגן הדומיננטי ביותר ב-NBA, וכיצד הגנתו תהיה קריטית בנסיון לעצור את המכונה הדוהרת מסן פרנציסקו (טוב, העובדה שהזיברות מרשות לו הגנה צמודה מדי במשחקי-בית כפי שהוא עשה נגד לברון בפלייאוף הוא סיפור אחר, מ.ל).

הנה כמה ציטטות מהמאמר שהוא ארוך מדי לתרגום, וגם אין בידי אישור לתרגומו:

*קאווי על מזגו המופנם:

"אני לא אוהב לגרום לסצינות. אני מעדיף לדבר במעשים מאשר דיבורים"

*קאווי על דברי פופוביץ' אליו שהוא יכול, וחייב להיות המגן הטוב בליגה:

"ככה גדלתי. לשחק הגנה, ומדי פעם לקלוע סל".

*פופוביץ' על הפעם הראשונה שהוא פגש את קאווי:

"הוא היה יותר רציני מהתקף לב!".

*פופוביץ' על החלטתו לוותר על ג'ורג' היל עבור הזכות לדראפט של קאווי:

"הסתכלנו אחד על השני…כולנו SCARED SHIT…אנחנו נותנים את ג'ורג' היל עבור THIS FELLOW שאנחנו בקושי מכירים… הוא לא SHOOTER… הוא לא SCORER… כל מה שהוא יודע זה לקחת ריבאונדים… אבל היתה לנו הרגשה לגביו. הרגשה מיוחדת שהוא יהיה שחקן מיוחד".

*פופוביץ' על האסטרטגיה שלו עם ליאונרד, וכיצד הוא מתייחס אליו:

“I try to keep things light with him..but I also let him know it is now his responsibility to bring it night after night like Kobe, like Michael, like Magic, like Larry, like Tim Duncan. He is in that category.”

פופוביץ' על חוסר כל צורך של ליאונרד לככב ולהיות השואו: :

“He wants the greatness badly… He doesn’t give a damn about the stardom… He loves the game. He ignores the rest of it … “If [the arena] were empty, he’d probably like it a lot more.”

פופוביץ' על האישיות של לינארד:

"כשהוא שוגה הוא ממש מרגיש צורך להתנצל. יש לו אישיות שהיא הכי MODEST שהכרתי. הוא לא רוצה לאכזב אף אחד. וכשהוא עושה משהו נפלא שהוא לא מהעולם הזה אני אומר לו, 'קאווי, יש לך מושג איזה דבר גדול עשית עכשיו? זה היה משהו פנטסטי. מותר לך הרגיש שעשית משהו גדול. מותר לך לחייך, אוקיי?'"

פופ על התקשורת עם לינארד:

“If I bring him out too early, for example, he’ll go like this..what he’s saying is, ‘Pop, why the f‑‑‑ are you bringing me out so early?’ but he’d never actually say that. So I tell him, ‘I’ll get back to you,’ and he nods and sits down.”

המנכ"ל אר. סי. בופורד על תרומת לינארד לספארס:

“He changed the course of our organization… He gave us a second wind. He was the breeze in our sails.”

ג'יי ג'יי רדיק על לשחק נגדו:

: “More than his length, his strength, his quickness, that mother‑‑‑‑‑‑ is so . . . locked . . . in… I have no idea what scouting report they give him, but he knows every play, and he takes no breaks.”

שון אליוט, שחקן עבר והיום אנליסט טיווי של הספארס:

"להיות סקורר אמיתי כמייקל, או קובי, או לברון, עליך להיות קצת אגואיסט…קצת COCKY…לנארד הוא לא זה ולא זה, ועדיין הוא סקורר גדול כמוהם. לא היה אף אחד מסוגו שלא תהיה בו אף טיפה של SELFISHNESS!

ממליץ ביותר למצוא את המאמר ולקרוא אותו במלואו.

4. משחק מכללות לפנתאון

אונ' קונטיקוט – 'יוקון' לכולנו מהימים של הנפלד ודורון שפר שם, והכינוי בו היא ידועה, ניצחה את סינסינטי  בהארכה משולשת, כשהמשחק בזמן הרגיל הלך להארכה בזריקה מ-22 מטרים.

סוף כזה לא ראיתי הרבה הרבה שנים בכדורסל, לא במכללות ולא ב-NBA. זה היופי במשחק המכללות שאתה לעולם לא יודע מה מסוגלים בני ה-18 וה-19 הללו לעשות.

הכותרת בעתוני ניו אינגלנד יזעקו הבוקר:

*

חשבתם שהמשחק גמור, הא? עם 8 עשיריות השנייה יוקון שלחה כדור לפרשמן שלה  ג'ן אדאמס שזורק כדור מ-22 מטרים…

*

*              

 *

ואחרי זה עוד שלוש הארכות…!

5. זה 'הקהל' מהמשחק של הלייקרס נגד הקאבס ביום חמישי (ואתם עוד מתפלאים שהקהל שלהם CLUELESS בכדורסל?):

6. אוצר למאמנים

חמישה MOVES שאם תצליח ללמד את שחקניך, יש לך קלעים שקשה לעצרם!

מיליון וחצי ראו את הקליפ, והוא אחד המוצלחים:

*

*